הגדל

ברוש מצוי נפוץ ביותר ברוב אזורי הארץ מהצפון ועד לדרום. במקור הינו צמח בר בארץ.  מהמחצית השנייה של המאה ה-19 הוא ניטע על-ידי הקק"ל כעץ יער לצד האורן. כמעט כל העצים הגדלים בארץ כיום הם נטועים בידי אדם או פליטי תרבות.

החל מתחילת שנות ה80 החלו ברושים רבים בישראל לחלות בשתי מחלות הנגרמות מפיטריות בשם סאירידיום ודיפלודיה . מחלות אלה כבר היו ידועות בעולם ונקראות בשם כולל 'מחלות הברוש'. המחלה גורמת לפציעות היוצרות חסימה במערכת הולכת המים בגזע ובכך להתייבשות העצים ולמותם של אלפי עצי ברוש בישראל.

להלן עיקרי הממצאים בנושא מחלות הברוש מתוך המאמר :הפתוגניות של סאירידיום ודיפלודיה למיני ברושיים ומחטניים אחרים בהדבקה שנכתב ע"י ציון מדר,מאגף הייעור בקק"ל וצבי סולל ומרים קמחי מהמחלקה לפתולוגיה של צמחים במינהל המחקר החקלאי, מרכז וולקני, בית דגן.

סאירידיום

בברושים שנפגעו מהפטריה סאירידיום התפתחו כיבים על הגזע מהם ניגר שרף רב, ניצפו עיוותים בענפים ובגזע .

המינים שנדבקו בפטריה זו הם: ברוש מצוי, ברוש גדול-פירות (מקרוקרפה),ברוש גוון וברוש ננסי.

מינים שלא נדבקו בפטריה סאירידיום הם: ברוש אטלנטי וברוש חלק (קירח). המחלה מצויה בעיקר לאורך רצועת החוף ובישראל היא אלימה במיוחד.

דיפלודיה

בברושים שנדבקו בפטריה דיפלודיה הסימפטומים הם היסדקות של הקליפה לאורכה.

המינים שנדבקו בפטריה דיפלודיה הם :ברוש מצוי, ברוש חלק) קירח) ,ברוש אטלנטי קליטריס מיובל וערער.

המחלה נפוצה ברוב איזורי הארץ.

 

ישנם מינים אשר לא נפגעו באף אחת ממחלות הברוש בתנאי שדה באופן טבעי והם: תויה, טטרקליניס ומיני ערער אחדים